סיכומי שיעור- כלכלה פוליטית במזה"ת - ד"ר עמוס נדן

6.11.08

כלכלה פוליטית של המזה"ת MENA= MIDDLE EAST + NORTH AFRICA

שיעור מס' 1, עושר עוני ופיתוח- מדדים והעולם הערבי תמ"ג- תוצר מקומי גולמי- GDP- סה"כ המוצרים/שירותים הסופיים בטריטוריה בשנה מסוימת. (דוגמה: A –עגבניות, B- קטשופ, C- שירותי מחשב. יש להביא בחשבון שחלק מהעגבניות הועבר לתעשיית הקטשופ ולא לעשות ספירה כפולה). - תוצר מקומי גולמי לנפש= תמ"ג מחולק למס' האנשים. - התמ"ג נותן אינדיקציה אם הכלכלה והמשק מפותחים- או לא. - תל"ג- תוצר לאומי גולמי- סך כל המוצרים והשירותים שיוצרו ע"י תושבי הטריטוריה לפי לאומיותם. - PPP- שוויון כוח הקניה PURCHASING POWER PARITY - צמיחה כלכלית- שינוי חיובי ברמת הייצור של סחורות ושירותים במשך התקופה המסוימת. - צמיחה אמיתית- צמיחה (נומינלית) פחות האינפלציה. - נתונים מדייקים- ניתן למצוא באתר האינטרנט CIA FACT BOOK - הנתון המרכזי הקובע במזה"ת בתוצר המקומי הגולמי הוא הנפט. - בעתודות נפט מוכחות- המזה"ת מוביל ללא עוררין. - - 13.11.08 - שיעור מס' 2- גישות כלכליות והעולם המתפתח: הקשרים מזרח תיכוניים - - פיתוח אנושי- Human Development - היו אנשי מקצוע שיצאו נגד המדידה עפ"י התוצר – "לא כמה מרוויח הפרט, אלא כמה טוב לו". מחפשים להגדיר מה ש"טוב לכולם"- לא מה שטוב לפרט מסוים. - תוכנית הפיתוח של האו"ם- גוף מחקרי/ביצועי שמנסה להביא לפיתוח אנושי (לא שהכלכלה תתפתח- אלא שהאנשים יהיו מרוצים). התחילו להגדיר מה שטוב לפרט: פנאי, שעות פנאי, בטחון אישי/כלכלי וכו'. - האם ניתן למדוד כמותית פיתוח אנושי? האם חשוב למדוד פיתוח אנושי? - הבעיות: דברים רבים אינם ניתנים לכימות או להגדרה- מהי הנאה? ניסו להגיע לכמה שיותר דברים שמאחדים. - הוחלט על 3 מדדים: - 1. ההכנסות – הבסיס למדד תמ"ג לנפש. - 2. בריאות - משך חיים ארוכים ובריאים- צפי לתוחלת החיים. - 3. השכלה - מדד שיעור האוריינות + מדד מס' האנשים בגיל הלימוד וכמה לומדים בפועל. - - HDI- ציון אינדקס המבטא את ה"פיתוח האנושי". - נמצא שיש קשר די הדוק בין גורמי הפיתוח האנושי לקיומו של הנפט במדינות ערב. ככל שהמדינה עשירה יותר- כך תוחלת החיים גבוהה יותר. קיים אפקט ההשפעה בין הגורמים. לדוגמה: ערב הסעודית שלה עושר גדול כתוצאה מהנפט - נותנת שירותי חינוך ובריאות בחינם. - תימן- 50% אנלפבתים, מאע"מ- 22% אנלפבתים. הסיבות: בשנות ה-70, כשהחלה הקפיצה התרבותית הגדולה (יחד עם עשור הנפט), מספר מועט של ילדים היו בגיל הלימוד. כיום עדיין תמותת התינוקות גבוהה מאד בתימן (6.5% בתימן, 1.5% במאע"מ), אין הרבה ילדים שמהווים עתודה ללימודים. - מדינות עם ריבוי אוכלוסין גבוה= עניות. - 2002- דוח אלטרנטיבי- פיתוח אנושי לעולם הערבי. צוות חוקרים ממדינות ערב הציעו מדד אלטרנטיבי ל-HDI- AHDI (Alternative Human Development Index)). הורידו את מדד התמ"ג, הוסיפו מדדי שחיתות, דמוקרטיה, חיבור לאינטרנט לנפש וכו'. המדד הראה את מיקום המדינות על ציר של 120 מדינות והקפיץ את המדינות הערביות למקומות פחות טובים מהמדד הקודם- דבר שמאפשר להן לקבל תקציבים מהאו"מ ולדרוש פעולה דחופה. זהו למעשה מדד פוליטי. - - מבחינת מדד HDI העולם הערבי פרוש למעשה על כל הגרף. - מתאם הוא לא מייצג נסיבתיות- מתאם יכול להראות מה המצב באותו זמן. - - גישות כלכליות והעולם המתפתח- הקשרים המזרח תיכוניים - תיאוריה- אמורה לעזור לחזות ולהבין- עקרון כללי שמציע הסבר לתופעות. - יש המסרבים להשתמש בתיאוריות בטענה שהן כוללניות מדי. - איך משתמשים בתיאוריה? לפשט דברים ולא לתת לה להשתלט. "תיאוריה- משרת טוב, אדון רע" - באיזה מידה היכרות עם תיאוריות יכולה להבין מציאות משתנה? - נותנת לנו אינדיקציה היסטורית, מה הייתה הגישה, למה השתנתה, מה הייתה המציאות באותו זמן. עוזרת לפשט מציאות מורכבת, להבין מדיניות. - - גישות תיאורטיות מרכזיות מאז שנות ה-50 - האסכולה הקלאסית- אדם סמית: השוק פותר הכול, השוק טוב לכולם ולכן החשוב ביותר- שוק חופשי. המדינה לא מתערבת. - כשל שוק- כשלון ממשלתי, כשהמדינה מתערבת בשוק- המדינה הורסת! - תפקיד המדינה- לספק חוקים ואכיפה, לקחת מיסים, לספק את המדינה. - האסכולה הזו תופסת בעולם המערבי בצורה מאד ברורה עד לשפל הגדול (1929), אז נוצר שוק של צרכנים: אנשים לא הוציאו כספים ושמרו אותם אצלם כדי להרוויח יותר. לא הייתה תנועתיות של כסף. החברות לא מכרו, התחילו להפסיד ולפטר עובדים. המניות שלהן ירדו בבורסה, הנפילה גרמה היסטריה בציבור. - בשנות ה-20 העלה קיינס את התיאוריה שיש כשלים בשוק ולכן צריך למצוא מקומות בהם המדינה צריכה להתערב ולפתור את הכשלים (אסכולת מנצ'סטר). - - - צורות/שיטות התערבות - כיום השיטה המקובלת- הבנק המרכזי. באמצעות קביעת שער הריבית בו מוכרת המדינה את הכסף, הבנק רוצה לנתב את השחקנים במשק לפעול כרצונו, כשהמטרה היא להשיג עליה יציבה ועקבית של המצב בשוק. בכל פעם שיש תנודתיות במשק, קיינס טוען שצריך להגביל אותה. - - - - בקומוניזם- המדינה הייתה היזם המרכזי, לא פעלה לפי חוקי השוק או ההיצע והביקוש. לכך נוספה גישה חברתית של "שוויון לכל". המדינה כזרם מרכזי => ליברליזציה כלכלית. - אסכולת ההתערבות- המדינה חייבת להתערב בגלל שהשוק נכשל. - - בעולם הערבי- מדינות מתפתחות - מדינות מתפתחות מנסות להגיע לכיוון האסכולה הקלאסית, מבינות שייטב להן בשוק חופשי וליברליזציה, אך בדרך כלל המדינה ומנהיגיה לא מוכנים לוותר על הסמכויות והיתרונות שמקבלת מההתערבות שלה בשוק. - סין- משלבת את הנטייה לאסכולה הקלאסית- רק בנושא היחס שלה לזרים והשקעות זרות. בשאר הפעילויות- נוטה לקומוניזם/אסכולת ההתערבות. - מדינות מתפתחות: מעורבות רבה (המלצות מהעולם הראשון והשני)==> המלצות לליברליזציה (בעייתית) בעיקר החל משנות ה-80 (Berg Report). - - תיאוריות לעולם המתפתח - רוסטוב ROSTOW- "המראה לעבר צמיחה עצמאית"- חברה מסורתית (ללא יזמות, אין הבנה כלכלית, פלאחים חסרי מוטיבציה, יש לשבור את העוני): המדינה תיקח 10% או יותר מהכנסותיה ותשקיע בפרויקטים תעשייתיים בעיקר – המדינה כיזם מרכזי. => האנשים יתחילו לעבוד ולייצר מוצרים תעשייתיים => תיווצר מהפכה תעשייתית- "תיעוש יביא לשינוי" => החברה תהפוך לחברה צרכנית. - התפיסה הזו חילחלה לארגונים בינ"ל ומדינות שתרמו כסף, ודרשו את השיטה הזו מהמדינות המתפתחות בתמורה לתמיכתן בהן. - המניפסט הלא-קומוניסטי: בשנות ה-60 של המאה ה-20, עת שנוצרו 2 הגושים הגדולים (ארה"ב/רוסיה). "שלבים של צמיחה כלכלית: מניפסט לא-קומוניסטי" (1960) בצד הכלכלי של המודרניזציה, וניסה להראות מהם הגורמים שמדינה צריכה כדי להגיע לדרך המודרניזציה. רוסטוב תיאר את תהליך ההתפתחות הכלכלית בצורה אבולוציונית: - 1. השלב המסורתי, במסגרתו ישנה התנגדות גדולה של החברה המסורתית לחידושים טכנולוגיים. החיברות המסורתי כל כך חזק עד שהפרטים בחברה אינם מוכנים לאמץ דפוסים חברתיים-כלכליים חדשים, ואף לא לתת בידי פרטים אחרים את החופש לאמץ דפוסים אלה. בשלב זה החברות המסורתיות עשירות מבחינה רוחנית, אך הן דלות מאוד מבחינה כלכלית. - 2. שלב ההמראה, במסגרתו החברה הולכת ומתנערת מכבלי המסורת, ודפוסים חדשים, כגון אינדיבידואליזם, חדשנות אינדיבידואלית והישגיות מתחילים לתת את אותותיהם. על פי תאוריה זו בריטניה הגיעה לשלב זה בתחילת המאה ה-19, וארצות הברית כעשרים שנה לאחר מכן. תאילנד היא דוגמה למדינה אשר בסוף המאה ה-20 נמצאת בשלב זה. - 3. שלב החתירה לבגרות טכנולוגית, במסגרתו ישנו משק כלכלי פעיל ומגוון, המעודד יתרונות טכנולוגיים. בשלב זה ישנה ירידה ניכרת ברמת העוני המוחלט, וישנם תהליכי עיור מואצים, התמחות תעסוקתית, כרסום בקהילה ובמסורות המשפחתיות ואינדיבידואליזם הולך וגובר. - 4. שלב הצריכה ההמונית, במסגרתו הייצור ההמוני מוביל לצריכה המונית. ארצות הברית נכנסה לעידן זה בתחילת המאה ה-20. - - ארתור לואיס LEWIS – נולד באנגליה אולם בגלל צבע עורו נתפס כמי שמבין במדינות מתפתחות. טוען שצריך, באמצעות מיסוי, להקשות את החיים בכפר כדי לגרום ל"פלאחים העצלנים" לרצות לעבור לעיר. הם יהפכו להיות אספקה אינסופית של כוח עבודה זול לעיר ובכך לתרום לתהליך התיעוש והעיור, שיביא לשגשוג אותו חוזה רוסטוב. הכסף מהמיסים יועבר לתמיכה בתהליך העיור והתיעוש. - בפועל, יצאו האנשים בצורה יותר אינטנסיבית לערים, אולם בפועל לא הייתה תעסוקה מספקת ולכן נוצרו "ערי פחונים" בשולי הערים. הדוגמה הבולטת- אפריקה שמתחת לסהרה, גאנה. - אם כבר נוצר תיעוש, לא היו "חוד החנית" ומובילים בתחומם. - - בשנות ה-70 מדינות אמל"ט החלו להאשים את התחרות הגלובאלית. טענו שלא יוכלו להתמודד עם התיעוש המערבי. - - פיתחו את תיאורית התלות: מדינות העולם המפותחות לעולם רק ינצלו מדינות מתפתחות. הגישה אומרת שצריך להפסיק כל אינטראקציה בין המדינות המתפתחות למדינות המפותחות, כדי להפסיק את הניצול שמדלדל את המשאבים של המדינות המתפתחות (לדוגמא, סיפור ניצול הזהב בברזיל).. - כיום מדברים על "תלות מותנית"- כדי לפצות על האינטראקציה של הניצול, יש מכניזם שמפצה- כגון "עשור הנפט" במזה"ת או חקיקה בינ"ל שמביאה להחזר הון למדינה המתפתחת. המדינה המפותחת מחוייבת להשקיע בחזרה לפחות חלקית את מה שלוקחת מהמדינה המתפתחת. - - כיום האינטראקציה גוברת בין המדינות- תקופה של חקיקה מחודשת. - - במזה"ת - בשנות ה-50- מעורבות גבוהה במזה"ת - בשנות ה-70- סוציאליזם ערבי, קריצה לברה"מ - בשנות ה-80- פתיחות כלכלית, ליברליזציה - - - - - 20.11.08 שיעור מס' 3 - מה קרה בעולם הערבי מבחינת האינטראקציה הכלכלית עם אזורים שכנים ואיך השפיעה על התוצר, הצמיחה והפיתוח - הטענה על הגלובליזציה מצד המדינות המפותחות- המצב טוב לשני הצדדים (עפ"י תיאורית התלות המותנית). - לאחר מלחה"ע I המזה"ת מתחלק בהסכם סייקס פיקו בין צרפת לבריטניה. האימפריה העותמנית, גוף אחד ענק שפועל יחדיו מבחינת סחר חופשי (שירותים, סחורות, הון)- מתחילה להצטמק. מתחילה חלוקה בין הגבולות. עם ההסכם החלו בעיות- נתינים צרפתים היו בעלי אדמות בטריטוריה בריטית ולהיפך. המשמעות- איבוד שטחים וחלוקה מחדש. החלו "ניצני מדינות". - הגלובליזציה - למעשה מדברים על גלובליזציה מ-1991 ואילך, אם כי ברור כי התהליך לא החל אז. - כמה אסוציאציות המתקשרות עם המילה: העסקה בינ"ל, מעבר סחורות,ידע,השקעות, תאגידים רב לאומיים, טשטוש גבולות, כפר גלובלי, מטבעות, שפה, תקשורת, ביטול מכסים, זכויות קניין, חקיקה, קצב, תחבורה, מונופולים, קרטלים, פשע/טרור, תרבות = אינטראקציה אינטנסיבית בין הגורמים השונים על הגלובוס. - בהיבט הכלכלי: - האוטופיה- מעבר חופשי של סחורות, הון וכ"א. - הגלובליזציה של היום: - מעבר סחורות-די חופשי, עדיין משלמים מכסים שמקשים על המעבר. - השקעות- היום כמעט כל עסק קטן הוא בין לאומי, הבנקים שמלווים את המימון – לווים גם מבנקים בחו"ל. ההשקעות בין המדינות- גוברות. - מעבר כ"א אינטנסיבי- אין. קיים בתוך גבולות מוגדרים, המודל של ארה"ב אומץ במידה מסוימת באירופה, אולם העולם כולו עדיין לא מחזיק בשיטה זו. פתיחת שערים מהירה מורידה את השכר ופוגעת בדרך כלל בעובדים הפשוטים- דבר המביא לפגיעה בכלכלות החזקות, יוצר חוסר יציבות, מפיל משטרים. - מי שמכיר את השפה הגלובלית- אנגלית- יכול לתת את השירותים גלובלית. אם לא ניתן להעביר את העובדים לתעסוקה במדינות המפותחות - ניתן להעביר את התעסוקה לעובדים, למדינות נחשלות. הייצור והשירותים מועברים למדינות בהן ההוצאות זולות יותר (טקסטיל לסין, שרותי היי טק להודו, לדוגמה). החברות משלמות למפעלים שייצרו עבורן- OUT SOURCING. למעשה, נגמרה העונתיות שאפיינה את הייצור בעבר, היום ניתן להעביר את התוצרת למדינות שמעוניינות ולא רק למדינות האם שמהן התקבלה הדרישה לייצור – ייצור חובק עולם. - האינטראקציה הבינ"ל התעצמה בשנות ה-90, לאו דווקא התחילה אז. כך לדוגמה באימפריה העותמנית (לפי אוון ופמוק) נוצרה השתלבות במערכת העולמית- אך יש עליות ומורדות גם בתחום הזה. - במהלך המאות 17-18 הייתה האימפריה העותמנית סגורה יחסית, מבחינה כלכלית אין אינטראקציה עם המחוזות סביב, היא "מתנהלת בתוכה". - בריטניה וצרפת בתקופות אלה כבשו שטחים- גם כדי לשלוט בהם פיזית וגם כדי לנצלם כלכלית. התפיסה הכלכלית אמרה: "איפה שאתה יושב- יש לך רווחים. אם אכבוש טריטוריה, אוכל לייצא אליה ולייבא ממנה בעדיפות לטובתי בכל מעשי – ולכן אתפתח.". בתפיסה כזו לכל אימפריה יש מוטיבציה להתעצם. - האימפריה העותמנית החלה להצטמק לאחר שהגיעה לשיאה, מאחר והמעצמות האחרות החלו לנגוס בה. ב-1882, כיבוש מצרים, הביא להבנה שלא יוכלו להלחם בקדמה ולכן קיימת מוטיבציה מאד גדולה להתחיל לייבא טכנולוגיות- בעיקר צבאיות- אליהם, כדי שיוכלו להלחם בסיכונים שמולם. החלו להוציא משתלמים למערב אירופה ולהוציא כספים על ייצור וקניית נשק. לאחר כל איום בכיבוש, מגיעים להסכמי כניעה והפסקת אש. - האימפריה העותמנית בעימותיה הגיעה גם להסכמים כלכליים לרעתה. מדינות מתועשות, בדגש על בריטניה, נכנסו איתה למערכת הסכמים שבעיקרה- המדינות ישקיעו טכנולוגיות ותעשיות, התורכים ישלמו כסף על ההשקעות- ומאידך מדינות המערב העלו מכסים על תוצרת חקלאית (עיקר הייצוא התורכי) מה שיצר מעבר סחורות בכיוון אחד והפר את המאזן המסחרי (מאזן מסחרי- אין פער בין ייצוא לייבוא. כשהמאזן לרעתך בצורה ניכרת, הכלכלה שלך נפגעת. אתה צריך למכור יותר ממה שאתה קונה). - האימפריה העותמנית מתפתחת טכנולוגית ומצליחה לייצא הרבה תוצרת חקלאית ולהתפתח גם צבאית. לכאורה- תקופה של צמיחה. אך החוב העותמני גדל מאד והם נאלצו להכריז על פשיטת רגל. למעשה- הוכחה כאן תיאורית התלות. - - המנדטים - כדי להגן על השקעותיהן, ניתנו מנדטים לצרפת ובריטניה באזורים השונים של האימפריה העותמנית, ע"מ להתחיל לפתח את המקום. למעשה זהו קולוניאליזם ואפשרות נוספת לנצל את האזור. - ב-1929 התחילו הבריטים להשקיע בפלאחים בפלסטינה/א"י ע"מ להשיג שקט בזמן המרד שלהם וכדי שהשקעותיהם לא יפגעו. - בתום מלחה"ע I נקבעה חלוקה לגבולות במזה"ת, המעבר בין המדינות הפך לפחות קל ויש לכך עלויות נוספות. - גלבר- בין 2 מלחה"ע מתחיל פיתוח האזור ע"י הבריטים, בעיקר נפט מעיראק לכיוון פלסטינה/א"י-נמלים. העלייה היהודית הביאה עמה הון נוסף והאזור מתחיל להתפתח אינטנסיבית מבחינת תשתיות. - סחר ואינטראקציה- מאחר והועתקה התפיסה הקולוניאליסטית לאזור, קודם האינטראקציה הייתה במעגל האזורי גלובלי (במאה ה-19) ועכשיו האינטראקציה נסגרת חד צדדית- פחות מעבר כ"א, סחורות והשקעות למעגל החיצוני, אלא רק למדינת האם (בריטניה/צרפת), אוריינטציה קולוניאליסטית! - מתחילה תקופה של סגירה יחסית כלפי העולם, כל מדינת אם משקיעה באזורים שבשליטתה ומקבלת מהם את מה שיכולה לנצל. קיים מעבר קל של כ"א וסחורות בין המחוזות בגבולות האימפריה הבריטית- ירדן, א"י, חורן, מצרים וכו' – או הצרפתית- סוריה, לבנון וכו'. - - בתקופת המנדטים- יש שוני בין תקופת מלחה"ע II לתקופה שלפניה. - 2 כלכלות צומחות: פלסטינה/א"י צומחת (הסקטור היהודי צומח, הערבי נשאר בדומה לעולם הערבי), עיראק- הופכת להיות כלכלת הנפט המזה"תית. יש קיפאון בכל העולם לעומת צמיחה זו. לא"י מגיעות עליות יהודים עם הון, גוברות ההשקעות במדינה, בעיקר בתשתיות- הדבר מביא לצמיחה כלכלית באזור. - - השגשוג לפני ובתקופת מלחה"ע II - הגלובליזציה- עד מלחה"ע II מדברים על מצב צמיחה מעטה. במלחמה הביא השימוש בטנקים, מטוסים וכלי הרכב בעלי מנועי הבעירה הפנימית לשינוי מהותי בצריכת הדלק בעולם. העיראקים מרוויחים מכך וכתוצאה מכך למעשה גם הבריטים. - ההחלטה הבריטית ב-1938 לדכא את המרד הערבי הגיעה לאחר שהבינו שהערבים בפלסטינה/א"י לא יירגעו בעזרת כסף והוחלט לדכא את המרד הערבי בכוח. ב-1938-9 מתחילים להבין שתפרוץ מלחמה, הבינו שבפלסטינה/א"י יש בעיה רצינית של בטחון שעלולה להשליך על האימפריה הבריטית כולה. יש חשש שאם לא יהיו הבריטים בשליטה בפלסטינה/א"י הערבים ימרדו אותו זמן היהודים לא היוו חשש לבריטים) ועלולים לסכן את שליטתם של הבריטים בתעלת סואץ או בנפט שבעיראק. כל זה גורם לבריטים להחליט להפוך את פלסטינה/א"י לבסיסם המרכזי במזה"ת. - במסגרת זו הוקמו כבישים, בסיסים ושדות תעופה, הופעל כ"א מקומי להקמת התשתיות, קונים תוצרת מקומית לכלכלת הכוחות הבריטים. יש צמיחה של 9-10% לנפש בשנה במשך מספר שנים. - ככל שנסגר השוק לאינטראקציה בינ"ל (סגר על תובלה ימית בגלל הגרמנים) כך עלתה יותר הרווחיות בפל/א"י ובעיראק. אילו היה מעבר חופשי של סחורות, לא היו המחירים קופצים. במקרה של עיראק, לא הושפעו מהסגר הימי, הנפט הועבר בדרך היבשה וניתן היה למכור אותו לעולם. - התופעה החריגה בתקופת המנדט בא"י בהיבט הגלובליזציה: פחות מעבר כוח אדם, הרבה יותר מעבר הון וסחורות. - - הפיצול הגדול - בגמר מלחה"ע II העולם השתנה. לכאורה הייתה חלוקה למדינות וכביכול הכול פתוח וניתן לסחור עם כל מדינה- תיאורטית היה פוטנציאל לאינטראקציה חסרת מעצורים. - אך למעשה את בריטניה וצרפת החליפו שחקנים יותר גדולים= ברה"מ וארה"ב. החלה תקופת המלחמה הקרה. למעשה משבר סואץ ב-1956 היה הבעיטה האחרונה בשרידי הקולוניאליזם. ישראל, צרפת ובריטניה ניסו להראות שיכולים לשלוט בתעלה, ארה"ב ורוסיה שמו קץ לכך- מיד לאחר כן הסתכסכו האמריקאים והסובייטים והמדינות היו צריכות להחליט למי מצטרפות- למערב או למזרח. נוצרו 2 שחקנים עיקריים בעולם- עולם דו קוטבי. בעולם כזה הגלובליזציה הופכת להיות יותר קשה. החלה השתלטות על העולם מבחינה אימפריאלית ולא קולוניאלית- אין מדובר בתפיסת מושבה והחזקה בה, אלא השפעה אבסולוטית מבלי להימצא במקום עצמו. - 27.11.2008 שיעור מס' 4 - יש חוקרים שטוענים שלמעשה המשחק לא חד ערכי= המדינות יכולות לעבור להיות תחת השפעה אחרת, לבחור במעצמה הנגדית- כמו מצרים שעברה מהשפעת ברה"מ להשפעת ארה"ב. - למדינות הבלתי מזדהות= כאלה שאינן מזדהות עם גוש כלשהו, יש הרבה פחות השפעה עולמית. - - עשור הנפט- 1973-1983 - FRANK טוען שהתלות היא ניצול הפריפריה ע"י המרכז. בעשור הנפט רואים שמדינות הפריפריה יכולות גם לנצל את הליבה - - מאז 73 הפך הנפט למצרך מבוקש ומחירו לא חוזר למחיר המקורי. במזה"ת האינטראקציה הבינלאומית משרתת בצורה מאד טובה את החלש, לעומת החזק. - בשנות ה-60-70 הנפט מולאם, הופך להיות של המדינות עצמן. כשהמדינות מחליטות לשנות את המחירים- יש להן אפשרות. המרוויחות העיקריות- יצרניות הנפט במפרץ הפרסי. - עיקר האינטראקציה מול הגוש המערבי, מאחר ולברה"מ היו עתודות נפט משל עצמה. - המזה"ת היה מבודד מבחינת סחר בינ"ל בשנות ה-60, המדינות ייצרו לעצמן בעיקר. בעשור הנפט החלו לייצר למען כל העולם. - - האם יש קשר בין עשור הנפט למלחמת יוה"כ? - למעשה, כחודשיים שלושה לפני מלחמת יוה"כ החלו לעלות מחירי הנפט. המלחמה היוותה רק תירוץ והזדמנות לסגירת ברזי הנפט. סביר שהיו עושים זאת ממילא גם בלי המלחמה. מהיותם שולטים שלטון יחיד בשוק- לא ניתן להכתיב להם את צעדיהם. - אחרי שנת 56 הבינו יצרניות הנפט שאין אפשרות שמדינות יפלשו כרצונן למזה"ת מבלי שהמעצמות יתערבו, ולכן בעצם הרשו לעצמן התנהגות שלא יכלו קודם- ההלאמות. - למעשה לא היה אמברגו אמיתי- זה היה רק צעד להעלאת המחירים. בתקופת המשבר נמכר יותר נפט מאשר לפני כן- הביקוש עלה בגלל יצירת מאגרים במערב. - - התנהגות שוק הנפט - 48-73 – מחירי הנפט יורדים - 73- מלחמת יוה"כ, אמברגו הנפט - 79- המהפכה האיראנית- 81- מלחמת אירן עיראק - המחירים עולים בצורה דרסטית - 81- ירידה דרסטית-בעקבות המלחמה אין שת"פ בין יצרניות עיקריות (אירן ועיראק) לקביעת מחיר הנפט - 91 מלחמת המפרץ- עלית מחירים מינורית- סדאם צריך כסף, יש פגיעה בשדות נפט, קיים חשש וחוסר ודאות. - 98-99- נפילה דרסטית במחיר שהביאה להתערבות אופ"ק ותיקון מחירים - כשיש עליה וירטואלית כמו בעשור הנפט- יהיה לה בסוף תיקון. כשהאנרגיה יקרה- מנסים למצוא לה תחליפים. השוק מגיב בהתאם. - ב-91 יש סממן של מעין מהפכה תעשייתית מחודשת: התעשייה במזרח הרחוק דורשת הרבה יותר השקעות ואנרגיה, בעולם עולה מעמד הביניים- יותר מכוניות, יותר סלולרים, נדרש יותר נפט, צריכת מוצרים בסיסיים עולה. אם צריכים יותר נפט- ניתן להעלות את המחיר. מצד שני, כשיודעים שהאלטרנטיבות נבדקות- ניתן גם להעלות את המחיר, כדי להרוויח בכל מקרה. - - סלה+אלסה טוענים כי הצמיחה נובעת רק מהנפט- ככל שיש יותר נפט יש יותר צמיחה. לטענתם, הקו הכללי של המגמה יורד במשך השנים. - מדד ההשקעות- כמה $ משקיע המגזר הפרטי על כל $ שמשקיעה המדינה. - מבחינת הגלובליזציה, ההשקעות למעשה פוסחות על המזה"ת. אין השקעות של המגזר הפרטי כמעט. - בשנות ה-90, מדינות OECD (המדינות העשירות)- על כל $ שהמדינה השקיעה, המגזר הפרטי השקיע כ-7$. במדינות ערב- על כל $ של המדינה, השקיע הפרט 2$. - המדינה נשארת יזם מרכזי במשק. - לאזרחים יש כסף, המדינה משלמת קצבאות מתוך רווחי הנפט, אולם האזרחים לא מאמינים לשוק של מדינתם ומעדיפים להשקיע מחוץ למדינה. המדינה משלמת לאזרחים לעיתים כדי לקבל שקט ושלא ימרדו. הגישה הסוציולוגית אומרת שתשלום כזה נעשה גם בגלל המוצא השבטי של המדינות. - במאע"מ ובמצרים= יש שינוי מהותי ב-4-5 השנים האחרונות ומצליחים לעודד משקיעים זרים, ע"י מיסוי אפסי ומענקים, כשהם חושבים על הרווח העתידי שלהם. - - פיתוח אנושי והמזה"ת - פיתוח אנושי- ההשקעה באדם - בריאות וחינוך- הינם מדידים והשוואתיים - מדדים נוספים- איכות חיים, פנאי, תשתיות, חלק מהם כלל לא מדיד. - חינוך ופיתוח- מגמות: במדינות המפרץ למשל- יש עליה חדה במדדים אלה. במדינות כמו מצרים ועיראק, עליה קלה. בסה"כ ניתן להגיד שיש מגמת עליה. המדד יכול לשקף מגמות, לא מדידה מדויקת. - יש פערים גדולים בעולם הערבי בין נשים לגברים בנושאי השכלה והכנסה- דבר נוסף המעוות את המדידה. - - UNDP רקע: "מטרת הפיתוח האנושי- הגדלת אפשרויות הבחירה. אפשרויות אלו למעשה בלתי סופיות ויכולות להשתנות. אנשים בד"כ מעריכים דברים שלא נמצאים בנתוני הצמיחה. מטרת הפיתוח האנושי- יצירת סביבה בה אנשים יוכלו לחיות חיים ארוכים, בריאים ויצרנים". - ב-1990 AMARTAYA SEN + צוות כלכלנים הצביעו על הבעייתיות וניסו לבנות תוכניות שיתקנו את הבעיה. אחת הבעיות- אי אפשר למדוד את הפיתוח, לא הכול מדיד, יש בעיית איכות ואמינות בנתונים, יש בעיה בסקאלה- מה טוב ומה רע? בלתי אפשרי להחליט מבחינת הבדלי תרבות. - המדד יכול להעיד על מגמות או על מיקום כללי. - במזה"ת, למשל, החליטו שהמדד יהיה הדמוקרטיה- כך לבנון והרש"פ זכו לדירוג גבוה, מאחר ובהן מתקיימות בחירות דמוקרטיות. - - בחרו 3 קטגוריות: חיים ארוכים ושלווים, ידע, רמת חיים נאותה. - אינדיקטורים מדידים- בתוחלת חיים נמדד גיל תוחלת החיים לילדים וממנו נגזר הציון על הסקאלה בנושא זה. - ידע- מס' הילדים בגיל הלימוד, שיעור האוריינות באוכלוסיה המבוגרת- נתנו את מדד האוריינות ומס' הלומדים בכלל. מהם נגזר מדד הידע על הסקאלה. - רמת חיים- נמדדה ע"י התוצר המקומי הגולמי- מדד התמ"ג. - משקלול כל הנתונים על הסקאלה, יצא הממוצע- HDI, מדד הפיתוח האנושי. - כך למשל בסקאלת אורך החיים- 0 = 25 שנה, 1 = 85 שנה - בסקאלת התמ"ג- 0 = 100$ תמ"ג לנפש לשנה , 0.5 = 2000$, 0.8= 10,000$ 1=40,000$ - קיים יתרון למדינות מתפתחות – יכולות לעשות שינוי קטן ולהתקדם על האינדקס. במדינות מפותחות כבר אין כמעט לאן להשתפר במדד. - במדינות עניות- כל שינוי מורגש בגדול, בעוד שמדינות מפותחות השינוי נראה מזערי. - כדי למדוד מדינות מפותחות- מכניסים אינדקסים נוספים כמו- מדד בוגרי האוניברסיטה. - מזרח אירופה וסין- בזמן הקומוניזם פיתחו מאד את ההשכלה, אולם התמ"ג היה נמוך בשל התנהלות כלכלית בעייתי. - ההשכלה בדרך כלל מושכת את שאר הנתונים בגרף כלפי מעלה - מדד התעסוקה - ריצ'רד+ווטנבר טוענים שמה שחסר בעולם הערבי הוא מדד שאומר מה קורה עם תעסוקה, מדד שאינו נופל מכל מדד אחר. - המדד שהוצע- שיעור ההשתתפות בכ"א עובד במדינות מעל גיל 15- בעייתי, מאחר ובחברות אגרריות הנחת המוצא היא שכולם עובדים. באירופה, פחות חקלאים, לא עובדים בגיל 15, מגיל 65 יוצאים לגמלאות ותוחלת החיים גבוהה יותר, חתך הגילאים מבוגר יותר, קיימת הטייה של הנתונים. - במזה"ת יש שיעורים נמוכים של השתתפות כ"א באוכלוסיה בעבודה. - מדד HDI בשנת 2000-1990 - הצלחות/כישלונות - מדינה במקום מס' 1 בגרף- נורבגיה: בשנת 1990 הייתה 0.90 במדד, בשנת 2000- 0.9 - מס' 132- בשנת 1990- 0.29, בשנת 2000- 0.3 - היינו מצפים שהמדינות הנמוכות בגרף, יקפצו במהלך העשור- אולם לא כך קרה. למרות שיש שיפור קל- אך לא כפי שהיה צפוי. - העולם בשנת 2000- פרויקט המילניום: הצהרה כלל עולמית - ההשקעות במדינות לא עזרו, החליטו לעבוד ישירות עם האנשים. קבעו את מטרות המילניום: מיגור העוני והרעב, השכלה לכולם, שוויון בין עמים, הורדת תמותת תינוקות וכו'. נוצרו פרויקטים שיעבדו ישירות מול האוכלוסייה ולא דרך המדינה- "לתת דגים לעניים ולא חכות"... - מטרות המילניום- העברת כ-2% מכספי המדינות המפותחות לצרכי המדינות המתפתחות. - לקראת שנות 2000 הבינו שלא העיקר הסך הכללי, אלא אלה שנשארו מאחור- העניים ביותר: - - - 04/12/2008 שיעור מס' 5 - - מה עוד מודדים בעולם - HDI- מדד הפיתוח האנושי - HPI1- מדד העוני - GDI- מדד התפתחות מגדרי- אפליית נשים - נמדדים באותם קריטריונים (אורך חיים, ידע, רמת חיים) - מדד עוני 1 HPI- הבינו שלא ניתן למדוד כהשוואה בין מדינות עשירות למדינות עניות, אלא בינן לבין עצמן- לכן קיימים מספר מדדי HPI - HPI1- מדד העוני - רמת חיים ידע אורך חיים - שיעור אוכלוסיה ללא מים טובים כמה אנאלפביתים הסיכוי של ילד לא - + כמה ילדים סובלים תת תזונה לחיות עד גיל 40 - = שיעור מחוסרי רמת חיים - HPI - - GDI- מאד רלבנטי למזה"ת- שואל: איפה נשים מקבלות יחס מפלה - - רמת חיים ידע אורך חיים - הכנסת גבר הכנסת אשה ילדים בביהס ילדות בביהס צפי חיים צפי חיים - + אנאלפביתים +אנאלפביתיות בלידה גברים בלידה נשים - - מדד הכנסת מדד הכנסת מדד חינוך מדד חינוך צפי חיים צפי חיים - גברים נשים גברים נשים גברים נשים - - מ ד ד ה א פ ל י י ה - - המדדים, כאמור, בעייתיים בשל איסוף נתונים מוטה ולא מדוייק. כך לדוגמה, מחקר שעשו על 2 קבוצות ילדים ערבים, קבוצה בוגרת וקבוצה צעירה יותר, שנשאלו מה מטריד אותם. התשובות כללו בעיקר עבודה ולימודים- לא גילו כלל עניין בעוני. כנראה שהקבוצה הנבדקת היתה קבוצת ילדים ממוצא עשיר. - - - דוח הפיתוח לעולם הערבי - מ-2002 יצאו מספר דוחות פיתוח, שבראשונה הופקו ע"י צוות של ערבים מהעולם הערבים או מחוצה לו (שלא בהכרח מעורבים בעולם הערבי עצמו), בחסות ה-UNDP. בדוח 2002: - האינדקס החדש שלהם כלל: ידע (ביקור בביה"ס, יציאות אינטרנט- למעשה מדד לדמוקרטיה!) - תוחלת חיים, זיהום סביבה, חירות (יציאה בקריאה גלויה נגד השליטים!), מגדר (אפלייה), רמת חיים- למעשה זו היתה קריאה פוליטית מאד ישירה. - לא מודדים דבר הקשור לדור הנוכחי- אלא רק לדורות הבאים. - התחילו להתייחס לדוח כאל דוח פוליטי ולא דוח המודד את הפיתוח. - - עוני, עושר ושת"פ במזה"ת - מהן מגמות התפלגות ההון וההכנסות (בין מדינות ובתוך מדינות) במזה"ת ומדוע? - גילבר: במחצית המאה ה-19/תחילת המאה ה-20, יש מגמה במזה"ת של מעבר אדמות מידים ממשלתיות לפרטיות. נוצרו אליטות, יש כפריים שהם שכירים אצל בעלי אדמות, לכן נוצרו פערים. בשנות ה-50/60, יש צמצום קטן בפערים בזכות המשטרים החדשים-החילוניים, ולאחר מכן בעלי ההון הפכו שוב לאליטות. - במדינות הנפט- בשנות ה-70 אמנם יש הרבה מהגרים לתוכן בזכות התעסוקה, אולם האוכלוסיה כולה עלתה בתנאי המחייה. - בעיראק- הכסף הגיע לשליטים, האוכלוסיה לא נהנתה ממנו. - באיראן- אמנם היתה מהפיכה, אולם חלק מהאוכלוסיה עלה וחלק ירד. האנשים שבשלטון שיפרו את איכות חייהם. - שינוי מהותי מהמחצית השניה של המאה ה-19 בהתפלגות הון-הכנסות בתוך המדינות ובתוך האזור, קפיצה גדולה והבדל בשנות ה-70 של המאה ה-20 בין מדינות הנפט לאלו שאין להן: מדינות GCC (מדינות המפרץ בלי אירן ועיראק), החליטו לחלק את העושר בין השליט לתושבים, כתוצאה מתפיסה בדואית/שבטית ולמען קניית שקט מצד האוכלוסיה. - העולם הערבי פותח פערים גדולים. המדינות שהיו העניות ביותר (כמו מאע"מ) ונחותות מבחינה כלכלית בעולם הערבי, הפכו בשנות ה-50/60 לאיזורים הכי מפותחים בעולם הערבי (בעיקר בהשוואה לאיזורים בעלי היסטוריה ארוכה כמו מצרים). - וינקלר: מונה 2 סוגי הגירות- למערב לצורך הגשמה עצמית, למדינות המפרץ על מנת להרוויח כסף. - - המצב עד שנות ה-80 - - - לפני עשור הנפט- מדינות הנפט היו העניות. - 1970- הפכו להיות עשירות. החלה הגירה מסיבית של מהגרים ערבים. עקב הגעת מאסות של מהגרי עבודה ערבים, נוצר איום על מדינות הנפט. - - בשנות ה-80, הפכו אזרחי מדינות הנפט להיות מיעוט במדינותיהם והתחילו לנסות להחליף את העובדים הערבים באסיאתים, כדי להדגיש את הפערים ביניהם לבין אזרחי המדינה (האסיאתים לא מביאים את המשפחות שלהם, לא נטמעים בחברה, ללא דרישות, קלים לזיהוי). במדינות הנפט הבינו שצריכים עובדים זרים- אבל לא ערבים, כדי למנוע אי שקט פוליטי. מאחר ואי אפשר היה להיפטר מאותם ערבים שכבר שהו כמהגרי עבודה, החליטו בשנת 1991 לנצל את פשיטת סדאם חוסיין לכווית ואת עמידתן של פלסטין וירדן לצידו (סוריה וערב הסעודית תמכו בארה"ב) כדי לגרש את הפלסטינים והירדנים ממדינות ה-GCC. בעקבות זאת, הפכה רבת עמון למשל להיות מלאה בשכונות פחונים של המהגרים שחזרו, עם זאת החלה גם תנופת בניה אדירה. - במקום העובדים שגורשו, הוכנסו עובדים אסיאתים. העובדים המצרים נהנו מחסות חוזקה של מדינת האם שלהם ולכן לא נזרקו החוצה. - - ב-2002 דוח ה-UNDP טען שצריך להגיע לאיחוד בעולם הערבי- המדינות העניות ביחד עם העשירות- כמו שנהוג באיחוד האירופי. אם המדינות העשירות ישחררו את הכסף- יהיה פחות לחץ על המדינות העניות. המדינות העשירות, כמובן לא הסכימו. - - ריאד אל ע'ונומי: - לוקח אותנו לקיצוניות- עושר ועוני קיצוניים. מציע שיתחילו למדוד דברים אמיתיים כמו שירותי זנות שילדים צריכים לתת כדי לחיות, אנשים שחיים ללא בתים וכו'- ולא את מעמד הביניים. הפערים בעולם הערבי הולכים ומתרחבים, שיעור הלא-מועסקים עולה (קיים גידול באוכלוסיה לעומת אי גידול במספר מקומות העבודה), ריבוי "מקצועות" של עניים כמו קבצנות- קיימים עניים שנשארים מאחור אפילו עוד אחרי העניים "הרגילים". - - פערים סוציואקונומים - תחילת המאה ה-19: - • תחת האימפריה העותמנית במזה"ת- הפערים קטנים יחסית, לכולם יש קצת. - • כפרים ומושע (שיתוף)- הרבה ערבות הדדית באוכלוסייה, חיים ביחד, המושע הינו מעֵבר לקרקע משותפת- הוא כל הגישה לחיים, "של כולם", השוואת לחצים מבחינת הפערים. כל האוכלוסייה ענייה וכפרית. - • בערים- מי שנמצא בעיר הוא בעיקר מי שגדל והתפתח בה, מתחיל זרזיף של מהגרים מהכפרים לערים, שמהגרים בעיקר מחוסר אדמות בכפרים. - • גילדות של יצרנים (לא של קימעונאים)- כולם מייצרים את אותו המוצר, מרוכזים באותו איזור בשוק. הגילדה קובעת את המחיר, המשקל. הקונים בוחרים לפי האיכות או השירות, לא לפי המחיר שהינו קבוע. מצב זה יוצר שיוויון יחסי. ההון מתפלג בין החברים בגילדה. - • שכבה צרה של עשירים- פקידים, סוחרים, גובי מיסים. - מאמצע המאה ה-19: - • התרחבות הפערים. - • עקב צרכי האימפריה העותמני בכסף מיידי, החלו ברישום האדמות. ניסו לבטל חלק מהמושע. יותר אנשים הפכו לחסרי אדמות. מצד שני, אנשים לא רצו לרשום את האדמות על שמם, מאחר ואז היו צריכים לשלם מיסים ולהתגייס לצבא. נוצר מצב שהאדמות נרשמות על שם מספר אנשים מועט יחסית, שהם שהסכימו שירשמו אותן על שמם. - • בנוסף, החלו למכור אדמות- מי שעיבד את האדמות עד אז היה צריך לשלם לבעלי האדמות החדשים. אנשים הפכו להיות מבעלי האדמות בזכות חזקה ועיבודן לאורך שנים- לחוכרים. אנשים בחברה הכפרית עלו- ואחרים ירדו. התחילו הבדלים מהותיים בתוך האוכלוסייה הכפרית. - • הסחר הבינלאומי- הקפיץ מעמד של סוחרים כלפי מעלה. הפערים בתוך העיר גדלו אף הם. - מתחילת המאה ה-20 עד שנות ה-70: - • גידול דמוגרפי, ומאידך מחסור במקומות עבודה בערים ובאדמות בכפרים. - • הקצינים החופשיים ניסו להרגיע את המצב בחלוקת כספים לעניים ורפורמה אגררית (החזרת אדמות לפלאחים), לא נגרם למעשה שינוי מהותי בהתפלגות העושר בין המעמדות. - • העדפת התעשיה שגרמה לאי פיתוח החקלאות ועידוד ההגירה לעיר. - • העברת אדמות לסוחרים כתשלום חובות של פלאחים. - שנות ה-70: - • הפערים גדלו בתוך המדינות, בגלל העברות הכספים ע"י העובדים הזרים למשפחותיהם. - • עלייה בפערים בין המדינות כתוצאה מהעושר של הנפט. - • ביטול הפערים ב-GCC בין המדינות, בכולן כל האוכלוסייה עלתה למעלה, גם אם נשארו הפערים בין המעמדות. - - המגמה הכללית מאז אמצע המאה ה-19 בעולם הערבי- התרחבות של הפערים בתוך מדינות ובין מדינות (לאחר עשור הנפט). - - לטענת סלה מרטין ושות'- במזה"ת קיים עדיין עקרון הצדקה- כשמישהו מרוויח יותר, הוא נותן יותר צדקה וכך ההכנסות של כל האוכלוסיה עולות. - - - ‏11/12/2008 שיעור מס' 6 - דמוגרפיה - גידול דמוגרפי- האוכלוסיה גדלה כשהילודה גדולה יותר מהתמותה. - מצב של ריבוי פנסיונרים או ילדים הוא בעייתי, מאחר והם נתמכים ע"י בני גיל הביניים שעובדים. - המצב הבעייתי הוא כשיש מספיק כוח עבודה-אולם אין עבודה. - דפוסי ילודה השתנו- שורדים יותר ילודים, למשך יותר שנים, שינוי הדפוסים גם כתוצאה מהיבטים כלכליים וחברתיים. - גורמים משפיעים על שיעורי התמותה- מלחמות, בריאות, טכנולוגיה, איכות חיים, מזון ומים. - שיעורי הילודה מושפעים – גורמים פוליטיים (מענקים, לאומיות), דת, תרבות, השכלת נשים- עליית גיל הנישואין, יציאת נשים לעבודה, "בייבי בום", הפרשי שנים בין הילדים. - הכלכלנים מוטרדים מגידול דמוגרפי- גורם לירידה בתוצר לנפש, לנטל על החברה, ירידה בכמות ואיכות השירותים לנפש, בעיה בהקצאה מקומות עבודה- לכן צריך פחות אנשים. - המשפחות- מדינות עניות רואות את הילדים כסוג של ביטוח סוציאלי, לכן לא מעונינים להוריד את שיעור הילודה. - המדינה- יכולה לנסות לשלוט באמצעות קיצוץ הקצבאות, אבל אף פוליטיקאי לא יכול להגיד ש"רוצה פחות ילודה". - - המלתואיזם - תומס מלתוס- בריטי מסוף המאה ה-18: האוכלוסיה מכפילה את עצמה, בעוד שהמשאבים מתכלים. הייצור החקלאי לא עולה בהתאם לעליית האוכלוסיה< לא יהיה מספיק אוכל בעולם> יהיו רעב ומגפות ומלחמות על אוכל. - מלתוס לא הביא בחשבון את ההשתכללות של החקלאות והטכנולוגיה. האוכלוסיה אמנם גדלה, אבל המזון לא נגמר. - אמרתיה סן- כלכלן הודי- ניתח מקרים של רעב והגיע לגילוי שבעוד שיש איזורים מוכי רכב, לידם יש אזורים עשירים ואין חלוקת והקצאת משאבים. הוא מדבר על הצורך של המדינה להתערב לטובת המסכנים. - ממשיכי דרכו של מלתוס, הכניסו לדיון לא רק את פקטור האוכל אלא גם את הכסף. - - - גרף העליה בתוצר אינו תואם את גידול האוכלוסין, אין מספיק כסף, האוכלוסיה מתחילה למות כתוצאה מחוסר בתוצר = אין אוכלוסיה שתייצר. - כל סינדרום דמוגרפי הינו בבואה של תופעה (חברתית או כלכלית לדוגמה) שמשתנה. - - - הניאו מלתואיזם- מבקשים לדבר לא רק על אוכל אלא על משאבים בכללותם. הטענה היא שמשאבים הם סופיים וטכנולוגיה לא תפתור הכל. גידול האוכלוסיה עולה וחסרים משאבים, קרי המצב בעולם מתדרדר. גם אם הטכנולוגיה משפיעה- לא יכולה לפתור הכל. - הגישה הזו גם היא מאד תיאורטית, מאחר וכל פעם שחושבים שמגיעים ל"קצה"- מצליחים למצוא אנרגיה חלופית. - - טענות הניאומלטואיזם - מדיון במחסור במזון לדיון באובדן משאבים. - משאבים הינם סופיים. - צמיחה כלכלית- צמיחה לנפש היא שלב במלכודת. - הצמיחה לא מאוזנת - - - גישת שינוי הדפוסים הדמוגרפיים - במערב אירופה - - תודארו טוען: - עד המאה ה-19 היו שינויים של כחצי אחוז לכאן ולכאן. - באמצע המאה ה-19 – תחילת הסנטיציה ושיפור, הגיל מתחיל לעלות, שיעור התמותה יורד. שיעור הילודה נשאר אותו הדבר. - תחילת המאה ה-20- שיעורי התמותה יורדים, לקראת שנות ה-70 מתחילה לעלות התמותה בגלל הגילאים, שיעורי הילודה יורדים. - הטענה: אם חיים יותר, אנשים לומדים מהנסיון של העבר ומורידים את מספר הילדים. לטענתו- מספר המתים/נולדים באירופה יתאזן. - - - במדינות המתפתחות- - בשלב הראשון- הנתונים משוערים. - בשלב השני- ירידה חדה בשיעור התמותה בשל השפעת המודרניזציה, שיעורי ילודה נשארים גבוהים. ההפרש בין שניהם ב-3.5%- גידול אוכלוסין. - כדי להגיע לקו האפס בין הגידול לצמיחה הכלכלית, צריך לפחות 3.5% של צמיחה כלכלית- דבר כמעט בלתי אפשרי. - - דמוגרפיה ומדיניות במזה"ת - בשנות 50-60- מדיניות פרו נטאלית, בעד גידול אוכלוסיה. התפיסה- ככל שאנחנו יותר גדולים, כך ייטב לנו. - שנות ה-70- מצרים ואחריה סוריה מחליטות לשלוט בגידול האוכלוסין המהיר מדי לעומת הצמיחה, מחליטים להוריד את שיעור הילודה. - מצד שני- מדינות הנפט דורשות להגדיל את האוכלוסיה כי זקוקים לידיים עובדות. כשכל העולם מאמץ מדיניות אנטי נטאלית במדינות מתפתחות, הם עוברים לפרו נטאלית. למעשה- מגיעים למצב שבו יש הרבה ילדים, אך בנוסף יש גם הרבה עובדים זרים שלא הצליחו להפטר מהם, ובנוסף תושביהם עצמם לא טורחים לעבוד. - - ‏18/12/2008 שיעור מס' 7 - ב-GCC, במדינות הנפט שבהן הוחלט על עידוד ילודה, הוענקו מענקים לכל ילד, עד שההורים לא היו צריכים כבר יותר לעבוד, למרות שהמטרה של המדינה היתה לייצר כוח עבודה. כיום החל שינוי הדרגתי- ערב הסעודית מובילה בהורדת הקצבאות. - הדמיניות נכשלה למעשה מבחינה זו, לא גדל כוח העבודה. הועמקה התלות של המדינה בנפט, האוכלוסיה גדלה והצורך של המדינה להעניק- גודל. - מבחינת מדינות אלה- ההצלחה בשנות ה-70 היתה אדירה והיתה צמיחה ענקית בילודה. - בתוכנית החומש רוצים להיות מדינות תעשיתיות ומלומדות- במסגרת זו גם רוצים להיות עם אוכלוסיה גדולה. הבעיה שהצליחו רק חלקית- בחלק של הילודה. - התמריץ היה חיובי- לא שלילי כמו בשנות ה-50-60. - היום מדינות הנפט מנסות להפתח- השקעה במקומות שונים בעולם- פריסת סיכונים- ולנסות לשלוט בשוק האנרגיה החלופית כדי לא להיות תלויים אך ורק בהכנסות מהנפט. - - דת ודמוגרפיה - ה"פרו ורבו" הוא אלמנט שמופיע בכל הדתות המונותואיסטיות. מצד שני, הדת נרתמת לפעילות האנטי נטאלית במצרים וסוריה. מה שמראה שאפשר להשתמש בדת לפי הצורך של השלטון. - גד גילבר על איראן: מיד אחרי המהפכה נאסר שימוש באמצעי מניעה או כל דבר שמעכב גידול אוכלוסין מקסימלי. בשלב הבא, אחרי כמה שנים- עשו מפקד אוכלוסין וגילו שיש גידול דמוגרפי גדול מדי, ואז התחילו להסביר ש"גידול ילדים זה טוב אבל......". הממשל המהפכני בשיתוף אנשי הדת לא מטיפים לצמצום הילודה, אבל מדגישים צדדים שיש בהם להשפיע על מס' הילדים במשפחה- צריך לעשות מרווחים בין הילדים, להניק יותר זמן וכו'. - - המעבר מחקלאות>>>>תעשיה>>>>שירותים - כשמדברים על חברות מסורתיות, מדובר בדרך כלל על חברות אגרריות במקורן, בסיס חקלאי הוא המרכזי. במהפכה התעשייתית- עברו מחקלאות לתעשיה. במקביל נעשה גם המעבר לשירותים (כל מה שאינו חקלאות או תעשיה). - במדינות מפותחות המעבר כיום הוא הרבה יותר לכיוון השירותים. - התוצר נמדד לפי אגפים- חקלאות הופכת להיות שולית (3-4%), תעשייה (20-30%) וכל היתר שירותים. - הייטק ניתן למדידה בתעשיה או בשירותים- לפי מה שמתאים למדינה. - בעולם המתפתח ובתוכו המזה"ת, היה מעבר כ"א מחקלאות לשירותים בלי השלב של התעשייה, גם התוצר יש בו הרבה חקלאות, מעט תעשיה והרבה שירותים. - תודארו טוען שהשירותים לא מדידים מבחינת מוצר. - במקרה של תיעוש, יש יתרון לגודל (סין, הודו). - למה סין מצליחה בתיעוש ולא מצרים? בסין כבר עשו את מה שמצרים מנסה לעשות עכשיו: הפרידו בין שוק לזרים ושוק למקומיים. בכך עצרו את הנושא של השוחד ויצרו יתרון לזרים. - במצרים יש היום פתיחות יותר גדולה להשקעות זרות, כיום הם מס' 2 באפריקה אחרי דרא"פ. - ככל שהמדינה יותר עניה והתוצר לנפש יותר נמוך- ידוע פחות על מה שקורה בה. - במדינות ערב- 2 דברים: מצרים מבטיחה לכל בוגר תואר ותעסוקה (במסגרת עובדי מדינה). שיעור מדידת המובטלים לא משקף את שיעור הלא-מועסקים. כל אדם שמקבל כסף תמורת עבודה כלשהי- כולל קבצנים, זונות או אדם שעובד שעה בשבוע ולא בתעשיה או בחקלאות- נכנס לסקטור השירותים. - - - ‏25/12/2008 שיעור מס' 8 - הנפט - • המאמצים הגדולים ביותר בתיעוש היו בשנות ה-70 במדינות הנפט, שחשבו שיגיעו ל"מהפכה תעשייתית חדשה"- והתאכזבו. - • לא ניתן להפסיק לשאוב נפט משדה נפט שכבר בפעולה, הדבר יהרוס את השדה. לעומת זאת, ניתן לווסת את הכמות הנשאבת. - • הנפט משמש למגוון מוצרים רב- אולם השימוש העיקרי הוא בעיקר כמקור אנרגיה. - • במושג "חבית נפט"- הכוונה לנפט גולמי שטופל לרמה מסויימת- מכילה 42 גלון או 159 ליטר. - • לא משנעים נפט מזוקק בגלל סכנת השריפה/פיצוץ בכך. לפיכך כל מדינה צריכה להקים בתי זיקוק משל עצמה. בכך המדינה יכולה להשתמש גם בתוצרי הנפט מהתזקיקים. - • עתודות הנפט במזה"ת נכון ל-2001 היו הגבוהות ביותר בעולם, ובמהלך העשור המשיכו למצוא עוד ועוד עתודות נפט, כך שלמעשה לא חסר נפט. - • המוטיבציה לשמור על מחיר הנפט נמוך- כדי שלא ייווצר צורך בחיפוש אלטרנטיבות, שאם ימצאו כאלה- מחיר הנפט ינסוק כדי שמדינות הנפט יוכלו להרוויח מה שיותר בזמן שנותר להן. - אמנת קיוטו 2000 - • לא מצהירה על הורדת התלות בנפט, אלא על שליטה והורדת גזי החממה, חיפוש אנרגיה אלטרנטיבית וחיפוש טכנולוגיות לחיסכון בדלק. - • השאיפה- להוריד לחצי את כמות הזיהום בעולם. - • המכניזם שיצרו- "המזהם – משלם". - • סחר בפליטות- העברת האחריות על זיהומים למדינות אחרות. - • ב-2012 אמורות להצטרף מדינות נוספות, ביניהן מדינות מתפתחות, כולל ישראל שהגדירה עצמה ככזו כדי להרוויח עוד זמן. בהנחה שהמדינות האלו עוברות לאחרונה שינויים גדולים ומהפכה תעשייתית- נתנו להם טווח של 12 שנים מאז חתימת האמנה עד שיתחילו לדרוש מהן צמצום הזיהום. - מחירי הנפט במבט היסטורי - גילבר: החברות העיקריות (המייגו'ריות) מקבלות זיכיונות מהמדינות הקולוניאליסטיות באיזור, בעיקר באיראן ובעירק, לדוגמה- BP- בריטיש פטרוליום. בתחילת המאה הנפט התחרה בפחם שהיה נגיש וזול יותר, מחיר ההובלה של הנפט היו יקרים, הוא לא היווה אטרקציה מיוחדת. - השינוי המרכזי היה במלחה"ע II- כל המנועים הועברו לשימוש בנפט. הנפט לא היה יקר והחלה לעלות הצריכה. המחיר היה קשור בעיקר לסיכון שהיה למיכליות שהעבירו את הנפט והיות נתונות לחסדי הצוללות הגרמניות. עיראק ופלסטינה הפכו לאיזור אסטרטגי בגלל הנפט והנגישות אליו. - בתום המלחמה, הנפט היה נפוץ כבר בכל מקום, היה זול ומחירו אף המשיך לרדת. החלה תקופת ההלאמות של הנפט ע"י המדינות שקיבלו עצמאות, בעיקר אחרי 56- משבר סואץ. מאחר וכל העולם כבר היה תלוי בנפט, ניצלו המדינות את מלחמת יוה"כ להטלת אמברגו על המדינות ששתפו פעולה על ישראל וגם על חברות מסחריות. - בשנות ה-80 נוצרו ביקושים גדולים עקב אגירת נפט, עי" הצרכנים שחששו מאמברגו נפט נוסף. מחירי הנפט עלו מאד. - התיעוש של סין והודו העלה את הביקוש לנפט בשנים האחרונות, ולא רק בגלל התיעוש עצמו, אלא מאחר והביא להתעשרות ועליית מעמד ביניים גדול מאד שהחל להשתמש יותר במכוניות פרטיות, טיסות לחו"ל- כל צריכת האנרגיה שלו עלתה מאד ובכמויות אוכלוסין של שתי המדינות האלה, מדובר במיליוני אנשים שנוספו למעגל המשתמשים. - אחרי מלחמת המפרץ, יש ירידה גדולה, עוברים לשימוש באלטרנטיבות, בגלל שמחירי הנפט עלו בתקופת המלחמה. - ‏01/01/2009 שיעור מס' 9 - מעורבות, ליברליזציה ושחיתות - המעורבות במזה"ת- כיום מקובלת בעולם הגישה הניאו-קלאסית, התערבות מסויימת של המדינה בכלכלה המקומית. בעקבות המשבר העכשוי- יש נטייה יותר לבקש התערבות המדינה כדי למנוע התמוטטות כלכלית. - לגבי העולם השלישי- היתה תפיסה של התערבות טוטאלית, החוקר (בפרט אם הוא שחור כמו במקרה של לואיס) המערבי יודע מה טוב לשחורים, או תפיסתו של רוסטוב "יודע מה שצריך לעשות" עם העולם השלישי. - המדינות המפותחות עברו תהליך הפוך- ליברליזציה, התערבות מינימלית. - - בשנות ה-50 היתה התפיסה ש"התעשייה תביא את השינוי"- נכנסים לתהליך שמדינות המזה"ת צריכות להכנס לתיעוש ויש הנחיות ברורות מאחד משני הגושים- המערבי/ארה"ב או המזרחי/ברה"מ (בגלל שלמדינות במזה"ת יש צורך בסיוע מהם). - בשנות ה-70 היה נסיון לרפורמות אגרריות, גם זה היה למעשה סוג של התערבות המדינה. - - מצרים- הדוגמה של "הזנב שמכשכש בכלב". אחרי 56 הצטרפה לגוש של ברה"מ וקיבלה צבא ונשק סובייטי. בשנת 73 סיימה את המלחמה עם נזקים שפגעו בה בצורה קשה, תשתיות רבו ניזוקו מאד. בתקופה זו סעודיה כבר היתה מעצמה כלכלית וכשמצרים ביקשה ממנה סיוע, הסכימו לסייע רק לצבא שלה ולא לתשתיות. הסובייטים גם סרבו לתת להם כסף. עפ"י גד גלבר- המצרים נאלצו ללכת לבקש סיוע מארה"ב וזה היה הצעד הראשון שהביא לקראת הסכם השלום בין מצרים לישראל. בין הדברים שקיבלו- 3.1 מיליארד דולר, חלקו בכלי נשק אמריקאים, וגם הסכם מזון- דבר שהשפיע על החקלאות והמגדלים במצרים. - התפיסה ששולטת אז בשני הגושים לגבי המדינות הנתמכות- ייבוא כתחליף לפיתוח. לא להתחיל את המהפכה התעשייתית מההתחלה, אלא להתחיל "מהאמצע", באמצעות הטכנולוגיה שמיובאת אליהן או התעשייה שמיובאת כמות שהיא (קווי יצור שלמים שהועתקו למדינות נתמכות). - בשנות 50-60- המעורבות של המדינה כתפיסה, גם משני הגושים. ההנחיון הן: תיעוש מאוכוון ע"י המדינה, הזנחת החקלאות (למעט הקמת סכר אסואן במצרים). - "הסוציאליזם הערבי" שהונהג בקע"מ- הצגת צמצום פערים באוכלוסיה בתור סוציאליזם, בקריצה לעבר הגוש הקומוניסטי. הקצינים החופשיים הציגו עצמם כ"באים מתוך שכבות העם" ביקשו לצאת נגד האליטות, ההנהגה הקודמת. ההשפעות: יצר אי שמירה על זכויות קניין- ההלאמות הביאו לכך שגם משקיעים מבחוץ לא מוכנים להשקיע באותן ארצות. מלחמת מעמדות בארצות שהרכיבו את הקע"מ. - בשנות ה-70- עשור הנפט מייתר את התיעוש, הפסקת "הסוציאליזם הערבי". מתחילה קריצה למערב. המערב מתחיל להבין שיש צורך להפסיק את ההתערבות בכלכלת המדינות המתפתחות ("דוח ברג") ולתת להן יד חופשית ואף להכניס אותן לכלכלת השוק. - ירדן- מסוף המנדט הבריטי קשורה בטבורה לבריטניה ולא הצטרפה לאף אחד מהגושים. מהיותה ממלכה עם מיעוט פלסטיני גדול, חייבת לשמור על "שקט תעשייתי" ולא הולכת לקצה. המלוכה לא עברה תהפוכות. - - דוח הפיתוח של האו"מ (פרק 7) arab human development report – טוען שמה שצריך זה ליברליזציה כלכלית כדי להצליח. השורה התחתונה של הדוח אומרת שכדי להגיע לכך צריך דמוקרטיה, ובדרך צריך לטפל גם במדיניות רווחה, חוקים ברורים, טיפול בהשקעות. לא יהיה פיתוח עד שתהיה החלפת שלטון. - "כלכלה שחורה/אפורה"- כלכלה סמוייה, כל פעילות כלכלית שאין עליה מעקב, נגד החוק (לעיתים נגרמת כתוצאה מפערי דיווח ומידע- ללא כוונת זדון). שוק שחור- לא חוקי לגמרי, סמים, סחורה גנובה או זיופים. שוק אפור- על גבול החוק, נמצא במקומות שהמדינה והמוסדות המוסדרים לא נמצאים. הרבה פעמים השווקים האלה גם מחוברים האחד לשני. - RENT SEEKING- מחליף את המונח "שחיתות" בלשון אקדמאית, כדי לא להיות שיפוטיים. נגזר מהמונח RENT- שכר דירה, ריבית על הלוואות, תשלום קבוע עבור נכס מניב. - - נושא השחיתות נפוץ מאד בעולם הערבי. בשנות ה-70 התפיסה על פיה המדינה משתחררת מההתערבות הביאה במצרים לפעילות של הפרטה, המפעלים שהיו בבעלות לאומית הועברו לידיים פרטיות, של מי שהמדינה חפצה ביקרו. בחלק מהמקרים הועבר אפילו עמתנות. נוצרה העמקה של התלות בין אותו עשיר לבין השלטון (קשר "הון שלטון"). - באמצע היה כוח נוסף- הצבא. כשנאצר היה בשלטון, הצבא היה בשליטתו. מאוחר יותר, השליט היה צריך "לקנות" את הצבא כדי להרוויח שקט ובטחון. לחלק מאנשי הצבא התאפשר לקנות חלק מהמפעלים. - - רוי דלווין- מבחין בין 2 סוגי מפעלים: מפעלים גדולים שנרכשו מהמדינה, בתי מלאכה וסדנאות שקיימים. - בהפרטה בשוק לא חופשי- הסחורה פחות טובה, אין אפשרות בחירה, המחירים נקבעים ואין אפשרות מיקוח. - המפעלים הקטנים לא מפריעים למדינה, ברגע שמנסים לפתוח מפעל גדול שיכול להתחרות במפעלים הקיימים, המדינה דורשת את האחוזים שלה. - מצד אחד- השחקנים הגדולים במשחק ובבלעדיות ישלמו את הכספים למדינה ולשליט והכל יסתדר ע"מ שיוכלו לשלוט בשוק, מצד שני השחקנים הקטנים נשארים בשוק, אבל לא יכולים להצטרף לתחרות. ברגע ש"מנסים לשחק במגרש של הגדולים"- חייבים להתחיל לשלם למדינה. - המסר הכללי אומר- אתה יכול להצליח וליצור, אף אחד לא יפריע לך, רק תזהר לא לגדול מדי, אלא אם התחברת עם האנשים המתאימים. - בתי העסק הקטנים מתחילים לתפוס "נישות" משלהם: או שמייצרים באיכות נמוכה ומתחרים במחיר, או שמייצרים משהו מיוחד שמעל הרמה של המתחרה הגדול. - אין דיווחים על הנתונים הכלליים (במצרים)- יש נתונים על האנשים האחרים – הרשמיים, שמעבירים את הכספים למדינה. - - בטוניס- שטחי האש הצבאיים רשומים בטאבו על שם הצבא, שמצידו מוכר חלק מהאדמות האלה לבנייה. חלק מההבנות שהשלטונות לא מתעסקים עם הצבא. הצבא שנמצא בגבולות, גובה "מסי מעבר", המדינה לא מונעת מהם כי כך פוטרת עצמה מלשלם בעצמה לצבא. - אוה בלין- לוקחת את המקרה של טוניס וטוענת שהסיפור שם מדגים (לעומת מצרים) אפשרות של חיים בשחיתות, מעין סימביוזה. מערכת היחסים הלא רשמית שבין השלטון לבין בעלי ההון, מאפשרת כניסה פנימה של שחקנים חדשים, נוצרת תחרותיות בין כמה גורמים, בגלל ש"השחיתות שווה בפני כולם"- יש אפשרות לשלטון להשפיע על מי שנמצא עמם בקשר. - - ‏08/01/2009 שיעור מס' 10 - דת וכלכלה - באיזו מידה קיים קשר דת-צמיחה כלכלית, בדגש על אסלאם? - בארו (היסטוריון כלכלי בכיר)- המאמר שלו מסוכם ע"י קליסן ושמידט : האתוס הפרוטסטנטי- יותר חשוב שתעבוד קשה ובחריצות מאשר שתלך לכנסייה, אם הכלכלה מצליחה- סימן שהאלוהים לצידך. בארו טוען שבודק מהם הגורמים שמביאים לשינוי הגדול ביותר בכלכלה וקובע שיש שניים: - • אם האדם משקיע זמן רב בדת, הליכה לבית התפילה, עיסוק בתפילות. - • אם האדם מאמין בקיום גן עדן וגיהנום- שכר ועונש. - גורמים אלה, לטענתו, קובעים אם יש צמיחה כלכלית או לא. מבחינתו של בארו- כל משתנה אחר, שולי. - למעשה המשתנים המשפיעים במזה"ת- נפט, גודל אוכלוסיה, השפעת המדינה, רפואה, טכנולוגיה וכיו"ב- מוכיחים שאין לטענות של בארו קשר למציאות ולנסיבות באיזור, הגם שלדת יש מידה מסויימת של השפעה על הכלכלה. - הכלכלנים המוסלמים של החל משנות ה-90 לא מתעניינים בציווים של הקוראן והחדית' כחלק מהכלכלה- הם מוצאים "הנחות" ודרכי עקיפה להפעלת פרקטיקה מערבית בכלכלה המוסלמית, כך למשל מופעלת מערכת הריבית בניגוד למצוות הקוראן. - גילבר: מונה מספר גורמים שיש לבדוק בהקשר זה- - • הגישה הפרה-דטרמיניסטית- הכל נקבע בידי האל, לכאורה הגישה המובילה בעולם המוסלמי והטענה שבגללה אין פיתוח. - גילבר טוען שיש בין המוסלמים כאלה שמתאמצים יותר- וכאלה שפחות, כמו בכל חברה. התפיסה של שנות ה-70 לגבי האסלאם לפיה "הכל מן אללה" לא תופסת כבר כיום. - • אי הפרדה בין דת למדינה- כשהשליט מגבה את עוצמתו גם ע"י הדת, יש לו בהתאם גם כוח רב יותר והשפעה על הכלכלה. לפי הגישה הניאו קלאסית, הגישה של שליט רב כוח לא טובה למשק. זה לא הדבר המרכזי, אולם לא ניתן להתעלם מהשפעתו. - • פתיחות לטכנולוגיה וחידושים- הכנסת חידושים, בדיקה אם זה מתאים לתפיסה הכוללת, בניגוד ל"בידעה"- חידושים לא רצויים. כך למשל- "מקדונלדס" לא מתאים לתפיסה המוסלמית, אולם נשק גרעיני מתוצרת המערב- מתאים כי משרת את האינטרסים של האסלאם להתפשטות. - האם הפחד משימוש בטכנולוגיות חדשות הורס את העולם הערבי? בפירוש לא. העולם הערבי נפתח לטכנולוגיות מערביות כבר במאה ה-19, ובפרט בסוף המאה ה-20. אם החברה יודעת לעשות את השינוי הנכון- הדת לא מהווה בעייה. - • דיויד לנדנס LANDENS (היסטוריון כלכלי): טוען שסביב שנת 1500, המדינות העניות בעולם היו מדינות אירופה. האיזורים המפותחים ביותר מבחינת ידע מדעי היו מדינות ערב/צפון אפריקה. האיזור המתועש ביותר היה סין. לטענתו של לנדנס החל מ-1500 לערך התחילה המהפכה התעשייתית, שלמעשה קורמת עור וגידים במשך מאות שנים מאז. באירופה ראו שיש ידע באיזור המוסלמי ולמדו מהם, למדו מהסינים טכנולוגיות חדישות והמשיכו לפתח אותן עד שהמהפכה התעשייתית נוצרה. בסין ובארצות ערב לא רצו ללמוד בחזרה את הידע שפותח במדינות אירופה על בסיס הידע שלהם מתוך גאווה ואי רצון לקבל משהו מהזר – למעשה "בידעה". - עם זאת, יש תקופה מסויימת של שינוי באסלאם- במאה ה-18 הסלפייה מנסה "להחזיר עטרה ליושנה" גם באמצעות לימוד טכנולוגיות מהמערב. ניתן להשוותה לתקופת ההשכלה ביהדות, תקופה בה נפתחים כלפי התרבות המערבית כדי להעצים את התרבות המקורית. - • מצוות היסוד באסלאם: - o ווקף- גורם למעשה לעצירת השינוי הייעודי של הרכוש, קביעת הייעוד של הרכוש לעולמים, ובכך עוצר גם התפתחות כלכלית. מוכרים שני סוגי ווקף: "ווקף סחיחי"- אמיתי, בו מעבירים רכוש לטובת החברה, ו-"ווקף אהלי"- משפחתי, העברת רכוש בתוך המשפחה, לא ניתן למכור אותו מחוץ לה, לא יכול לשמש ערבון להלוואה- המטרה למנוע החרמות, נושים, בעיות בזכויות קניין וכו'. ריאקציה לשמירת הרכוש המשפחתי נגד השלטון. - עם השנים, התחילו ליצור מכניזם שמאפשר לשנות את השימוש ברכוש, או פשוט לאסור על ההקדשים במקרים מסויימים, תהליך איטי בעולם הערבי. - למעשה זהו מוסד אסלאמי שפוגע בכלכלה, אולם לא בשינוי הכלכלי, מאחר והוא משתנה לפי הצורך לאורך השנים. - INDUCED INSTITUTION INOVATION- גרימה/השראה לשינוי מוסדי- אם נגרם צורך לבצע שינוי ויש מוסד שמתנגד לו- בסופו של דבר הוא יעבור את השינוי, הוא יכול לעכב את השינוי- אולם לא לבטל את התרחשותו. - o זכאת- צדקה- הצדקה נאספת בחלק מהמדינות ע"י המדינה עצמה, כמו בפקיסטן, והמדינה אחראית על החלוקה (וכמובן מחלקת לפי מה שמתאים למדינה). למעשה, יצרו מנגנון שמאפשר גביית מיסים טובה יותר, תוך כדי גביית הצדקה. המדינה לא צריכה לדאוג לרווחה שהצדקה דואגת לה. - זו דוגמה לגורם כלכלי שהדת רק מסייעת לו. - o ריבית- עפ"י טימור קוּרַן: טוען שאין דבר "אין ריבית"- כי אז אין סיכוי למתן הלוואות בכלל. בניגוד לטענה שאין בכלל ריבית באסלאם ויש איסור עליה, הומצאו "פטנטים" אחרים כדי לעקוף את האיסור. האיסור, לטענתו של קורן , חל על "הכפלת הון"- ריבית מוגזמת. גם באימפריה העותמנית אושר באופן רשמי לקיחת ריבית עד 12%, אם כי לריבית קוראים בכל מיני שמות אחרים. המוסלמים מעדיפים לעבוד עם הבנקים האסלאמים, כי לקיחת הלוואות בריבית בבנק הזר מצטיירת כפחות חיובית מבחינתם. - - נשים בעולם המוסלמי - בהשוואת שיעורי תעסוקה בין גברים לנשים במזה"ת- 60% מהגברים מועסקים לעומת 10% בלבד מהנשים. המדידה מתבצעת לפי תעסוקה מחוץ לבית, לא מחשיבים עקרות בית כיצרניות. כבר יוצר בעיה של נתונים. - המקום עם שיעורי תעסוקת נשים הנמוכים ביותר בעולם – המזה"ת הערבי: - • קיימת בעיה גדולה במישור התרבותי לתת לנשים לצאת מהבית לעבודה. - • חלק מהנשים שעובדות בביתן (בתפירה לדוגמה), מתארות את עבודתן כ"תחביב"- כדי לא לפגוע בכבודו של הגבר המפרנס. - • הגירה מהכפר לעיר- חלים שינוים בחברות המהגרות, תפקיד האשה בחברה משתנה. - מקרה מעניין בירדן- בית המלוכה פעל עד לשנות ה-90 באופן נמרץ לקידום עבודת נשים. בשנות ה-90 הוחזרו העובדים הירדנים ממדינות המפרץ והמשטר החליט שלמען היציבות הפוליטית- חייבים קודם כל לדאוג לתעסוקה לגברים, מאחר והנשים המובטלות לא מהוות גורם סיכון. בכך נעצרה כל הפעילות לקידום עבודת נשים. - הבעייתיות בנושא במזה"ת: - יש צורך של נשים לעבוד ויש בעיה של מקומות עבודה. - יש בעייה משפחתית-חברתית-דתית ביחס לנשים עובדות. - - לסיכום- האמירה שבגלל האסלאם או החוקים האסלאמים נעצר הפיתוח הכלכלי במדינות ערב- זו אמירה כוללנית ושטוחה מדי. מהנקודה הכלכלית לא מצאנו קשר חד ערכי בין אסלאם לעצירת הכלכלה, מה גם שהאסלאם הפרקטי מוצא דרכים להתגמש. - - ‏15/01/2009 שיעור 11- סין - עפ"י 2007 World Investment Report : - • פריצה מאד גדולה שתחילתה בשלהי שנות ה-80, בשנת 2000 שיא ב FDI -השקעות זרות ישירות foreign direct investment רואים את בועת ההיי-טק. - נקודת משמעותית ב-91- נפילת הקומוניזם מביאה לקיום "כלכלה אחת בעולם"- פותחת את סין כלפי המערב. - הנפילה הגדולה בשנים 2000-3 בגלל קריסת ההיי טק. - • חלק מתהליך הצמיחה- בגלל העברת ה outsourcing למדינות עולם שלישי. בתעשיות הזקוקות לכ"א- התעשייה נודדת לסין והודו בעלות האוכלוסיה הגדולה, התשלום זול , השירותים מסביב זולים. הדבר מאפשר להוזיל עלוייות יצור ולהגדיל את מתח הרווחים. - • תעשיית הזיופים והחיקויים- גם מבוססת על המוצרים המקוריים שפסי הייצור שלהם הועברו למזרח, או ע"י יבוא המוצר וחיקויו בסין. - • המדינות המשקיעות- לפני שהחלו ההשקעות האירופאיות והאמריקאיות בסין, היו שם השקעות יפניות- השכנים מהאזור שכבר הכירו אותה לפני כן, או של מדינות מתפתחות נוספות. - • רה-השקעות - אחת הבעיות היא שמשקיעים לוקחים את הרווחים שלהם ולא משקיעים מחדש- דבר שיכול היה להביא לפיתוח (תיאורית התלות). למעשה בשנים האחרונות רואים שהרה-השקעות נמצאות במגמת עליה. - • מיזוגים ורכישות- סה"כ עם התנודתיות המתבטאת בגרף, רואים שיש מגמת עליה בכמות החברות המולטי-לאומיות. - • תעסוקה- משנות ה-80 לשנים האחרונות- הגרף בעליה, הרבה בזכות ה- outsourcing. - • מספר החברות המולטי-לאומיות- גם בכלכלות מפותחות וגם בכלכלות מתפתחות הגרף עולה- באופן יחסי החברות של המדינות המתפתחות גדלו מספרית הרבה יותר מאשר החברות של המדינות המפותחות. - • באפריקה- המדינה בעלת ההשפעה הכלכלית הגדֵלה ביותר היא מצרים, בעוד שדרא"פ יורדת לחלוטין. - • הכניסה של המודעות הסביבתית-חברתית עוצרת מעט את התהליך של הגידול הכלכלי, בעיקר בגלל הפעילות שקשורה לאמנת טוקיו. - מה מושך את המשקיעים הגדולים לסין? - כ"א זול, שוק גדול לשווק בו, נגישות ותובלה נוחה= אזורי התעשיה נמצאים בערי החוף. תשתיות תובלה מאורגנות. מדינה קומוניסטית לשעבר- כ"א צייתני, מוכשר לעבודה ומקצועי. הסקטור התעשייתי גדול במיוחד- תוצאה של ניהול מלמעלה של הכלכלה במשך שנים. יש יחס שונה ומועדף לזרים מאשר למקומיים. - - ‏22/01/2009 שיעור 12 - טרור וכלכלה - טרור- השגת מטרות באמצעות השלטת פחד על הצד השני. - לצורך הדיון- ארגוני טרור שלהם מטרות מדיניות/פוליטיות כלשהן והמשתמש בכוח ע"מ להשיגן. - ארגוני הטרור משתמשים בנשק הטרור ולא יוצאים למלחמה נגד המדינות מאחר ואין להם את היכולות והם חלשים יותר- נשקו של החלש- מלחמת גרילה. הם זקוקים לתמיכה בסביבה, פעילים, חשיפה תקשורתית, ציוד, הכשרה, בסיס לוגיסטי וכו'= כסף. - ההקשרים הכלכליים של טרור - ניתן למצוא פעמים רבות קשר בין מאפייה לטרור. - לויט: ארגוני טרור עובדים בכל התחומים בהם ניתן להרוויח כסף לטובת עצמם- "יהלומי דמים" כדוגמה, חזבאללה המשתלטים על מכרה בסיירה לאונה - ארגון אידיאולוגי המממן עצמו בהעסקת עבדים במכר. מצד שני לא בוחלים ב"עסקים רגילים" שהרווחים שלהם מועברים לארגון – ייצור סחורה מזוייפת. ככל שיש יותר פשיעה- יש יותר אפשרות לטרור להשיג כספים. - אפשרות נוספת- הקמת עמותות לנזקקים, איסוף תרומות. - אחרי הפיגוע בתאומים, התחילו לבדוק ביסודיות את נושא הלבנות הכספים ונוצר לארגוני הטרור צורך בצינור אחר להעברות – "חוולה"- העברת כספים "וירטואלית" באמצעות קרובים ומקורבים שהפכה להיות השיטה העיקרית אחרי שנסגרו בנקים. - לא ברור כמה מרוויח טרוריסט- אולם ברור שבדרך כלל עליו להרוויח בארגון יותר ממה שהיה מרוויח מחוץ לארגון, אם כי קיימים מקרים שבהם אידיאולוגיה משחקת את התפקיד החשוב יותר. - עמוס נדן: "הסטוריה כלכלה והתקוממות"- התקוממיות פלסטיניות: 29- התקוממות בת שבועיים ופגיעות ביישוב הישן בעיקר.-36-39 המרד הערבי. 87-90 האנתיפדה הראשונה, 2000-אנתיפדת אל אקצה. לאחר המאורעות ב-29, הבריטים האמינו שאם יעזרו לפלחים לא ימרדו, התוצאה היתה ב-36 עם תחילת המרד הערבי. הוא התאפיין בכך שהתחיל בצורה בלתי מאורגנת בהשבתות המסחר לאות מחאה בשנת 35 ולאחר מכן התחילו להתמסד, בחזית עברו לפעול הכנופיות/לוחמי החופש בראש המאבק, כשהעם נשאר מאחור. גם המרד הערבי וגם האינתיפדה הראשונה צמחו מלמטה והסתיימו במעין "הסכם" (הספר הלבן, הסכמי 91). - הגורמים למרד - ההסבר הבריטי: קו המינימום: אם המצב הכלכלי/איכות החיים יורדים מתחת לקו המינימום- יש התקוממות. - דייויס: תיאוריית הציפיות: לאורך הזמן צריך שהמצב הכלכלי יעלה. מעל המצב הכלכלי תמיד יש רמה שאליה שואפים. אם המצב לא משתפר- זה בעייתי ויביא למרידה. - לפי הנתונים בא"י- דווקא בתקופה של שיפור- פרץ המרד הערבי. אודות הדבר גם ב-87, וב-2000. - תעסוקה- 1968-2000 פלסטיני העובד בישראל מרוויח כ-40% משכר ישראלי. העליה החדה ביותר ביותר בשער היתה בשנת האינתיפדה. 70-87- שיעור המועסקים הפלסטינים עלה מ-11% ל-40% השיא בשנת האינתיפדה. - התעסוקה כגורם מעורר אנטגוניזם- "עבודה עברית" בשנות המנדט שמשמעה לא עבודה ערבית. - בשנת 67- מדיניות הפוכה- כל מי שרוצה לעבוד בישראל- מוזמן. במהלך הזמן חשו הפלסטינים שסבלו אי צדק עמוק ע"י מעסיקים או חברים יהודים לעבודה, השפלות, ניצור וכד'. אי תעסוקה או תנאים לא שווים בהעסקה הם פצצת זמן. - ההמשך- הפעולה הקולקטיבית, הסיבה לפעולה עוברת להיות "אם אין לי כלום ממילא, אפעל למען הקולקטיב". - המכלול הכלכלי חשוב מאד לטרור, אולם הוא לא הנקודה היחידה. כך שגם אם ננסה "לייבש" את הטרור מבחינה כלכלית, לא נוכל להגיע ל-100% שליטה בו, מה גם שפגיעה כלכלית יכולה להוליך את האנשים הנוספים שנפגעים לאלטרנטיבות, דהיינו לתמיכה בטרור. - ‏29/01/2009 שיעור 13 - סנקציות כלכליות - • המטרה של סנקציה- לגרום שינוי התנהלות למדינה, לשנות את דרכיה בקשר לסוגייה מסויימת. - • הסנקציה הצליחה אם מדינת היעד עושה מה שהמדינה המשלחת (את הסנקציה) רוצה. - • סנקציה יכולה להיות מחאתית- ולא בהכרח לצורך השגת מטרה אמיתית. - • המימד פוליטי כפול- שיבוש פעולת היריב והרגעת האנשים והמצפון במדינה המשלחת. - • צעד ביניים- סנקציה פושרת שהיעילות שלה לא מוחלטת- יכולה להביא להסלמה. - • ההסלמה- יוצרת אפשרות של התרגלות. - • סנקציה בדרך כלל "מרשימה" יותר כלפי פנים מאשר כלפי חוץ". - • ה"אוטופיה" של הסנקציה הכלכלית- אמורה למנוע מלחמה צבאית. - • גם בסנקציות כלכליות- מתים אנשים. - • סנקציה אפקטיבית- בסנקציה על סחר צריך שכל העולם ישתף פעולה - • אספקטים המשנים לגבי הסנקציה ויישומה- מדינות עשירות /עניות, גודל המדינה, גודל השוק. - • יש להבין אם הסנקציה גדולה או קטנה. - • יש להבין את מער' היחסים בין מטיל הסנקציה למקבלה- כדוגמה ארה"ב ורצ"ע, לעומת ישראל ורצ"ע (המשולבות זו בזו). - • משנות ה-90 עד היום אין סנקציות שכל העולם היה שותף בהן לאורך זמן. - • האמצעים- כוח צבאי למניעת מעבר/סחר, פעולות רגולטוריות נגד השקעות והון. - • הדרגתיות שבדרך כלל הולכת לאחור- אחרי הטלת איסור סחר, מתחילים ב"נפט תמורת מזון", "נפט תמורת תרופות" וכו' בעיראק. - הופבאואר, שוט + אליוט- הסנקציות של הליגה הערבית מול ישראל, מצרים וקנדה: - 1945-עד היום- סנקציה של הליע"ר נגד היהודים בא"י ואח"כ אזרחי מדינת ישראל- "על היהודים לעזוב את שטח ישראל או שלא סוחרים עמם". ב-45 הסנקציה כוונה למעשה גם נגד הבריטים וערביי א"י ( ב-45 דווקא היה סחר אינטנסיבי מאד עם סוריה ועבר הירדן בגלל הצרכים של הצבא הבריטי בא"י). - התעצמה בעשור הנפט והתחילה להיות מהותית מול ישראל והמדינות ששת"פ עמה. - הסנקציה גדולה ונמשכת לאורך זמן, המטרה גדולה- המטרה לא הושגה. - 78-83 –במהלך המגעים בין ישראל למצרים הליע"ר הכריזה חרם על מצרים- מנהיגת הליע"ר עד להפסקת התהליך מול ישראל. מצרים עשתה את החישוב הכלכלי שלמרות עלות הסנקציה- משתלם לה יותר השלום עם ישראל והשת"פ עם ארה"ב. - הסנקציה לא כל כך גדולה, המטרה גדולה- המטרה לא הושגה. - 79- קנדה מודיעה על העברת השגרירות שלה מת"א לירושלים. הליע"ר הודיעה על החרמת קנדה. בתגובה- קנדה התקפלה. - הסנקציה גדולה, המטרה קטנה- המטרה הושגה. - מסקנה: כשהמטרה קטנה ולא בעלת חשיבות גדולה, המדינה מעדיפה להתקפל בפני הסנקציות. - אליוט אימונן- הסנקציות על עיראק- מחקר: - מכל מקרי המחקר פיתחו שיטה כמותנית להערכת סנקציה אפקטיבית. לטענתם אילו האמריקאים היו מחכים לפני הפלישה לכווית, היה סיכוי שהסנקציות הכלכליות על עיראק יעבדו. הבעיה שלאחר מכן, הסנקציות לא הוכיחו את עצמן גם לאורך זמן, לפני הפלישה לעירק. - נדן + פרדו – הסנקציות על איראן - טוענים שבאמצעות הסנקציות מספקים לאיראן סולם לרדת מתוכנית הגרעין. - האם המטרה של הסנקציות- לגרום לאיראן לוותר על הגרעין- היא גדולה או קטנה? המטרה כנראה גדולה מדי, הזמן שעובר רב, הסנקציות לא גדולות וככל שעובר הזמן נשחקות- מסקנה: הסנקציות לא מצליחות.